פסק-דין בתיק ת"ק 20427-01-11

1.    הנתבעת, הדס - חברת עורכי דין, פועלת מטעם עיריית נתניה (להלן: העירייה) לגביית חובות שמגיעים לעירייה, לאחר שזכתה במכרז לעניין זה.

       התובע, מר יוסף אוריאל, תבע מהנתבעת פיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין פעולת גבייה אשר לטענתו ביצעה אצלו הנתבעת שלא כדין; וכן - החזר סכום של 1,800 ש"ח שלטענתו גבתה ממנו הנתבעת שלא כדין (התובע תבע עוד לקנוס את הנתבעת בסכום של 2,000,000 ש"ח, כהחזר לנפגעי הביורוקרטיה שלה, כלשונו, אך סעד כזה אינו מצוי בסמכותו של ביהמ"ש לתביעות קטנות).

2.    החוב שבו מדובר הוא קנס בגין עבירת חנייה, שמיוחסת לבתו של התובע, גב' שרה רחל ביטון (להלן: החוב; החייבת). עבירת החנייה בוצעה, על פי הנטען, ביום 19.12.08.

       התובע מתגורר ברח' דוד המלך 14/6 נתניה.

       ביום 1.6.10, בסביבות השעה 19:00, הגיעו לביתו של התובע שני גובים מטעם הנתבעת, על מנת לגבות את החוב ולשם כך - לעקל מיטלטלין מבית התובע.

       התובע טוען כי החייבת נישאה בשנת 2007, ומאז אינה מתגוררת בביתו אלא ביישוב רכסים, (ברח' בני תורה 95/16).

       לדבר התובע, טענו הגובים מטעם הנתבעת כי כתובתה של החייבת במרשם האוכלוסין רשומה בכתובתו. מנגד טוען התובע כי כתובתה של החייבת, על פי הרישום במרשם האוכלוסין, אינה בכתובתו אלא ברח' דברי חיים 33, נתניה; וזאת על פי פלט מרשם האוכלוסין מיום 9.6.10 (היינו, לאחר המועד של ביצוע הגבייה בבית התובע). התובע צירף לכתב התביעה פלט זה של מרשם האוכלוסין.

       התובע טוען כי החייבת הותירה את רישום כתובתה במרשם האוכלוסין, ברח' דברי חיים 33, נתניה, ולא שינתה אותו, לאחר שעברה לגור ביישוב רכסים. על כל פנים, כתובתה של החייבת אינה רשומה בכתובתו של התובע, ומעולם לא היתה רשומה שם.

3.    התובע טוען כי למרות שמסר לגובים את כתובתה של החייבת, ביישוב רכסים, ולמרות שהודיע להם כי במרשם האוכלוסין רשומה כתובתה עדיין ברח' דברי חיים 33, נתניה, ובכל מקרה - לא בכתובת ביתו; לא שעו הגובים לטענותיו והחלו לפרק מחשב שלו על מנת לעקלו. משהתנגד התובע לכך, איימו הגובים להזמין ניידת משטרה.

       התובע טוען כי "ביקורם" זה של הגובים, והתעקשותם לעקל מיטלטלין מביתו ואף להזמין ניידת משטרה, וכל זאת - בגין חוב לא-לו, הסבו לו בושה ועוגמת נפש רבה, במיוחד לנוכח היותו משמש רב בשכונתו (בתגובה שהמציא התובע ביום 6.11.12 נאמר כי הוא משמש ראש כולל "תפארת בנים" בנתניה).

       על כן, טוען התובע, "נאנסתי, בעוגמת נפש מרובה, לשלם חוב לא-לי, על מנת להציל את עצמי מבושה מרובה בקרב שכני ומכרי, באם תגיע ניידת חלילה לביתי, ואשר נוכחותה תהווה כתם תדמיתי על משפחתי" (מתוך כתב התביעה).

       בנסיבות אלה שילם התובע לגובים, לטענתו, סכום של 1,800 ש"ח על מנת למנוע הוצאת מיטלטלין מביתו והזמנת ניידת משטרה.

       העובדות בעניין פעולת הגבייה של הוצאת מיטלטלין, והתשלום ששילם התובע, לאחר שהמעקלים הודיעו לו שהם מזמינים ניידת משטרה, אינן שנויות במחלוקת, למעט הסכום ששולם (לטענת התובע: 1,800 ש"ח, ולטענת הנתבעת: 1,287.5 ש"ח).

4.    הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף מהטעם שסכום החוב שולם במסגרת הליך פלילי, ועל כן אין לבימ"ש אזרחי סמכות לבטל את הקנס או לדון בפיצוי בגין הליך הגבייה.

       הנתבעת הסתמכה לעניין זה על סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982, ועל ע"א 3758/06 שאוליאן נ. עיריית ת"א.

       אולם הסעיף האמור של חוק סדר הדין הפלילי, ואף פסה"ד בעניין שאוליאן, עוסקים בתשלום הקנס על ידי מבצע העבירה, החייב, ועל כן אינם רלבנטיים למצב הדברים בענייננו, שבו נגבה סכום הקנס, תחת אילוץ, מאדם שאינו מבצע העבירה ואינו החייב.

       אין מחלוקת כי הליך הגבייה היה צריך להתנהל, מלכתחילה, כנגד החייבת - שהיא בגירה ואף נשואה - ולא כנגד אביה. כאמור, התובע אף הוכיח כי כתובתה של החייבת לא היתה רשומה בכתובת ביתו.

       על כן דחיתי את בקשת הנתבעת לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית (החלטתי, בעמ' 2 - 3 לפר').

5.    בכתב ההגנה אישרה הנתבעת, כי כתובתה של החייבת, על פי הרישום במרשם האוכלוסין, היתה ברח' דברי חיים 33, נתניה (כפי שטען אף התובע). הנתבעת טענה כי לאחר שמכתבי התראה ששלחה אל החייבת לכתובת זו חזרו בציון "לא ידוע", היא ביצעה איתור של כתובת החייבת, באמצעות חוקר פרטי, וחקירה זו העלתה כי כתובתה של החייבת היא ברח' דוד המלך 14/6, נתניה (היינו, בכתובתו של התובע).